המודל העסקי הוא בדיוק כמו זה של reCAPTCHA. אנשים שיש להם עבודה בתרגום ואינם רוצים לשלם על כך הרבה מגישים את התוכן שלהם (מכאן ההשפעה על תעשיית התרגום), וזה מתורגם עבורם על ידי הקהל.

להלן ציטוט מתנאיו של דולינגו, תחת סעיף 10. זכויות קנייניות בנתוני תוכן ופעילות של שירות:
"... בינך לבין דולינגו, כל הנתונים והמידע שנוצרו מהגישה והשימוש שלך בפעילויות החינוכיות שנעשו זמין בשירות או דרך השירות, כולל תוכן מתורגם שנוצר על ידך (באופן קולקטיבי, "נתוני הפעילות") יהיו בבעלות בלעדית של דולינגו, ולא תהיה לך שום זכות להשתמש בנתוני פעילות כאלו אלא אם הורשה מפורשות על ידי תנאים אלה ותנאים. על ידי שימוש בשירות אתה מקצה בזאת לדולינגו כל הזכויות, התואר והעניין, כולל זכויות קניין רוחני או זכויות קנייניות, בנתוני הפעילות. כל הזכויות של דולינגו או מורשיה שאינם ניתנים במפורש בתנאים והגבלות אלה שמורות לדולינגו ולמורשי הרישיון שלה. "

אז אתם מבצעים את העבודה, מקצים את כל הזכויות על העבודה שלכם לחברה שהיא עכשיו בבעלותם ויכולה לעשות איתם מה שהיא רוצה, ואין לכם מה לומר על איך, היכן ואם התרגום שלכם משמש (דמיין שעבודתך מסתיימת באתר שיש בו סוגיות אתיות / משפטיות, או סתם אתר שאתה מתנגד אליו, אבל כשאתה מתרגם לא ידעת שחתיכת טקסט זו היא חלק מ זה). פשוט קרא עוד קצת על חיקוי זה באינטרנט, המידע והכוונות האמיתיות של רווחים מהפרויקט הזה הם שם. עצם חוסר השקיפות מצד החברה באשר לנעשה בעבודה המתורגמת (בדומה reCAPTCH בו מידע זה לא באמת מה שהייתי קורא לו זמין או שקוף) מספיק לי להישאר משם. לאחר שאנשים ספרו תוכן דיגיטלי ב- reCAPTCH (רבים מבלי שידעו את השימוש האמיתי במנגנון זה) שחלקם נמכר להם בחזרה, עכשיו הגיע הזמן לתרגם את רשת על ידי ניצול טבעו התמידי של הקהל, מיסוך השימוש האמיתי בהייפ ובמחשבה מעוצבים ומחשבים, ואז, בבוא העת, לנצל זאת, ומה ייעשה, זה הזמן להתקדם לקראת הפרויקט הגדול החדש (המוני-משאבים) הבא, בסופו של דבר יקבל משהו לחינם ואז ימכור אותו לאותו קהל שתרם לו יצירה.

instagram viewer

יש הבדל עצום בין עבודה בהתנדבות למען מטרה ראויה על ידי סיוע לעמותה, ומתן עבודה בחינם לארגון ללא מטרות רווח.
אנשים מתפתים בקלות בימינו על ידי הייפ וסוגים אחרים של מניפולציה, ולמרות שכולם זכאים לדעתם וכאלה בהחלט חופשיים להשתתף בכל פעילות משפטית, ישנם גם (או לפחות צריכים להיות) שיקולים מוסריים ואתיים. אני חושב שאנשים צריכים להיות יותר מודעים ולחינוך בכל הקשור למגמת ההמונים.

לדעתי כל הרעיון של המונים במיקור חוץ זה לא מוסרי. אף אחד לא היה מתנדב לעבוד בארגון למטרות רווח, זה נקרא עבודה ואנשים מצפים לקבל שכר על כך. אבל כשזה נמצא באינטרנט ונקרא crowddsourcing או כל כותרת מחשבה אחרת, אנשים ממהרים כל כך ללהיט לתרום, להיות חלק מההייפ ושיש על מה לדבר סביב הקריר יותר או במדיה החברתית שלהם בחירה. מעט הם מבינים לפעמים שתרומה למגמה זו פירושה רק שבמוקדם או במאוחר א פרויקט דומה יפגע ביציבות העבודה שלהם וכבר לא יהיה קריר יותר להתכנס ולשוחח מסביב.

זו בדיוק העניין.
זו אינה הצעה בחינם. זה אולי נראה בהתחלה, אבל זה לא. זה כמו ללכת לעבוד במשרד עורכי דין בחינם. בתמורה תקבלו ניסיון רב, תוכלו ללמוד על מערכת המשפט, אולי אפילו ליצור קשר או שניים, אבל בסופו של יום המשרד המשפטי תייצר רווח מהעבודה שלך, וכנראה שיהיה להם שווה יותר מערך שלמדת אם היית מנסה להשתמש בה כדי ליצור הכנסה.

אבל סוגיות הליבה כאן הן מוסריות ואתיקה. אם לא לפרויקט זה, האם היית מציג את עצמך כמתרגם ומציע לך את שירותי התרגום שלך משלמים לקוחות (ואתה יכול להחליף "מתרגם" ב"מתכנת "," מעצב "וכל מקצוע דומה)?
לא רק שהשתתפות בפרויקטים כאלה פוגעת באנשי המקצוע בתחומים האלה, אלא גם מישהו שם בחוץ משלם עבור שירות הניתן להם על ידי אנשים שאינם בהכרח מוסמכים, חלקם אפילו אינם בעלי הכישורים הבסיסיים. מסיבות מוסריות אני מאוד לא מרגיש בנוח עם הרעיון הזה.