פרסומת
צעד אחורה. תחשוב על מה שאתה עושה. אז תעשה משהו טוב יותר. זה הרעיון הבסיסי של Progress Quest, משחק תפקידים סאטירי שמטפח את ההיבטים הגרועים ביותר של המשחקים.
אני אוהב משחקי וידאו. הם פעילים כאשר מדיומים אחרים הם פסיביים, ומחייבים אותי להשתתף כדי להמשיך. פשוט לשבת שם ולצפות זו לא אופציה. לפחות, זו לא אופציה עם משחקים טובים. עם זאת, לא כל משחק טוב, וזה המקום שבו Progress Quest עושה את הנקודה שלו. זה לא משחק אלא פרודיה על מה שלא בסדר בכל כך הרבה משחקים אחרים. אתה בוחר דמות, כולל מעמד וגזע, ואז אתה יושב אחורה ומתבונן. הדמות שלך עוברת משימות, עולה רמות וחוטפת פריטים. אתה לא עושה כלום, חוץ מלצפות בהתקדמות של פסי התקדמות.
אני רציני - זה כל מה שאתה עושה במשחק הזה. הצפייה במשחק עצמו מעידה על גיימינג באופן כללי, אליו אגיע מאוחר יותר.
מגדיר
כדי להתחיל, ראשית עליך להוריד את המשחק. הפעל את התוכנית ותוכל לבחור אם המשחק שלך לא מקוון או מקוון. אין הבדל בין שני המצבים באמת, למעט משחק מקוון מאפשר לדמות שלך "להתחרות" עם דמויות של אנשים אחרים.
עיצוב הדמות שלך הוא החלק האינטראקטיבי ביותר במשחק הזה. למעשה, זה החלק האינטראקטיבי היחיד. תוכל לבחור מרוץ ומעמד, ו"להתגלגל" לסטטיסטיקה.
אתה יכול להשקיע בזה מחשבה, אם אתה רוצה - או לא. אז אתה יכול להתחיל "לשחק".
צפו ב-The Futility
לְהַבִּיט! כך נראה Progress Quest כשאתה מתחיל לשחק:
והנה איך זה נראה כששיחקת במשך זמן מה.
לא, ברצינות, זהו. אתה צופה והדמות שלך עולה רמות בלעדיך.
האם זה מגוחך? כן. אבל זו הנקודה - שום דבר לא מושג כשאתה משחק במשחק וידאו. המשמעות של הרמות והפריטים שנאספו ב-Progress Quest היא בדיוק כמו רמות ופריטים שהושגו במשחקים אחרים. מה שהופך אותם לשווים משהו עבורך הוא הזמן והמאמץ שהשקעת כדי להשיג אותם.
משחק טוב, אם כן, הוא משחק שעושה יותר מאשר רק להעלות את הרמה שלך לשם כך. המשחק צריך להיות כיף כשלעצמו, ולא סתם משהו שעושים מתוך כפייה.
על פסי התקדמות
"היי, מה אתם עושים?"
זו שאלה שאני שואל לעתים קרובות כשאני מגיע למשרד שלי במרכז העיר בולדר. התשובה, לרוב, היא פשוטה, סרקסטית ומצחיקה למרבה הצער.
"צופה בפס התקדמות כחול," הם יגידו לי.
קווים שגדלים לאט מראים לנו עד כמה הליך הגיע וכמה רחוק הוא צריך להגיע. אז אנחנו צופים בהם. זה לא משנה אם אתה מעביר קבצים, מוריד דוח או שולח מידע. עבודה מודרנית פירושה צפייה בפס התקדמות מעת לעת. משחקי הווידאו הגרועים ביותר הם אלו שמציעים פחות אתגר מאשר כפייה.
בפרק האחרון של Technophilia, פודקאסט שאני מנחה עם עוד כמה כותבי MakeUseOf, דנו בחוויית המשחק המדהימה שהיא Skyrim. ג'יימס ודייב המשיכו לדבר על החדר שנותר לגילוי, ועל המורכבות שלו. זה נשמע כמו משחק מדהים, כזה שאני צריך לנסות בקרוב. דיברנו גם על Cow Clicker, משחק שמציע פרודיה על Farmville ועל הנטייה שלו להיות רק ממכר ולא סוחף.
המסקנה שלנו הייתה שמשחק טוב הוא משחק שמשאיר מקום לחקירה ולגילוי. הם צריכים להיות אינטראקטיביים ומושכים, ולא ממכרים למען הרג הזמן. זה צ'יזי, אבל אתה צריך להרגיש שאתה לומד משהו תוך כדי משחק. אתה צריך להרגיש כמו אתה משתפר, לא רק האופי שלך.
וזה מה ש-Progress Quest מציין. אתה לא יכול להשתפר במשחק בעצמך - אתה יכול רק לעלות רמה. אין מיומנות מעורבת. אם אי פעם מתחשק לך לשחק במשחק אחר, חזור אחורה. תחשוב על מה שאתה עושה. אז תעשה משהו טוב יותר. ספר לנו אם אתה מרגיש אותו הדבר - או לא - בתגובות למטה.
ג'סטין פוט הוא עיתונאי טכנולוגיה שבסיסו בפורטלנד, אורגון. הוא אוהב טכנולוגיה, אנשים וטבע - ומשתדל ליהנות משלושתם מתי שאפשר. אתה יכול לשוחח בצ'אט עם ג'סטין בטוויטר, ממש עכשיו.
