מנהלי התקנים של מחשב הם המאפשרים למערכת ההפעלה שלך לומר לחומרה שבתוך המחשב ולציוד ההיקפי שחיברת מה לעשות.

בדומה לאפליקציות ומערכות הפעלה, מנהלי התקנים לחומרה אלה יכולים להיות מורכבים מקוד מקור זמין בגלוי המסתתר מאחורי בלוגים בינאריים והסכם רישיון ארוך של משתמש קצה.

אז מה ההבדלים בין מנהלי התקנים של חומרה סגורים לקוד פתוח? יתר על כן, כיצד ההבדלים הללו משפיעים עליך?

מהו מנהל התקן חומרה?

מנהלי התקן חומרה קיימים כדי להפעיל את תוכנת המחשב לתקשורת עם החומרה. לפעמים הם באים משולבים עם מערכת ההפעלה של המחשב שלך. במקרים אחרים אתה צריך להוריד ולהתקין את מנהלי ההתקן בעצמך.

מנהלי התקנים רבים עבור Microsoft Windows זמינים להורדה. התקני PC ישנים יותר הגיעו לרוב עם תקליטורים שכללו את מנהלי ההתקן כדי לגרום לחומרה שלך לעבוד. חומרה פירושה כל דבר, החל ממיקרופון USB ועד לכרטיס גרפי למשחקים.

ב-Linux, מנהלי התקנים מגיעים לרוב בתוך מערכת ההפעלה, שמגיעה עם היתרונות והחסרונות שלה. רוב הזמן, כאשר אתה מחבר מכשיר חדש, זה פשוט עובד. זה במיוחד המקרה עם חומרה ישנה יותר שהספיקה לעשות את דרכה לתוך ליבת לינוקס. אבל לפעמים, במיוחד עם מכשירים חדשים יותר, המחשב שלך לא יזהה את המכשיר החדש, וסביר להניח שמנהלי התקנים התואמים לינוקס יהיו זמינים להורדה מקוונת.

instagram viewer

מדוע נהגים רבים הם קנייניים

רכיב מחשב או התקן חיצוני עשויים להיראות כמו מוצר פיזי בעיקרו, אך התוכנה המניעה את המכשיר הופכת לעתים קרובות מוצר אחד למשכנע יותר מאחר. עסקים רבים רואים בקוד המניע את התוכנה הזו את היתרון התחרותי שלהם על פני חברות אחרות.

במקום להפוך את הקוד הזה לזמין לציבור, הם מאפשרים רק למי שאין החברה או לקבלנים מסוימים לראות את הקוד. הקוד נחשב למידע קנייני. התוכנה המתקבלת היא תוכנה קניינית, המכונה גם תוכנת קוד סגור.

התחרות בין AMD ל-NVIDIA היא אחת הקשות ביותר בחומרת המחשב. ל-NVIDIA יש זמן רב יתרון על פני יריבות והיא פחות נוטה לספק מנהלי התקנים של חומרה בקוד פתוח. הקוד בתוך דרייברים אלו יכול לטעון לאפשר למתחרה קיים להתעדכן או להקל על חברה חדשה להיכנס לתחום מבלי לפתח קוד מאפס.

למערכות הפעלה קנייניות יש מנהלי התקנים קנייניים

יש כאן גם צורך לתת מענה לפיל בחדר. Microsoft Windows היא מערכת ההפעלה השולחנית הנפוצה ביותר בעולם. Windows מורכב מקוד מקור סגור.

מנהלי התקנים לחומרה משתלבים עם מערכת ההפעלה ברמה כה נמוכה. מאז Windows 8, מחשבי Windows יכולים להפעיל רק מנהלי התקנים חתומים. המשמעות היא שמנהלי התקנים חייבים להיות מאושרים על ידי מיקרוסופט, ומכיוון ש-Windows הוא קנייני, גם מנהלי התקנים אלה חייבים להיות.

אולי פחות מפתיע, אפל גם מאשרת מנהלי התקנים ב-macOS. אבל ברמת הליבה, macOS מבוססת על טכנולוגיות קוד פתוח שונות. macOS משתמשת גם במערכת הקוד הפתוח CUPS לניהול מדפסות. אבל אם אתה מתקין מנהל התקן, סביר להניח שהוא קנייני.

מערכת ההפעלה של Google Chrome היא קצת חריגה כאן. מערכת ההפעלה של Chrome היא קניינית מבחינה טכנית, אך היא בנויה על בסיס קוד פתוח. מכיוון שמערכת ההפעלה של Chrome משתמשת בליבת לינוקס, היא משתמשת הן במנהלי התקנים של קוד פתוח והן בבלובים בינאריים סגורים הנשלחים עם הליבה. אבל אם אתה צריך להפעיל חומרה נוספת שאינה נתמכת מהקופסה, זה לא באמת מה ש-Chrome OS מיועד.

מה הצורך במנהלי התקנים פתוחים?

המשמעות היא שהשאלה של מנהלי התקנים של קוד פתוח לעומת קוד סגור משפיעה במידה רבה על משתמשי לינוקס. כאן ההעדפה היא הפוכה משאר מערכת ההפעלה של שולחן העבודה. אף חברה לא מפתחת ושולחת לינוקס, אז אין חברה אחת שתאשר נהגים. פיתוח לינוקס פרוש בקרב אנשים בכל רחבי העולם, חלקם עובדים כמתנדבים ואחרים כשכירים בחברות שונות. זה עובד טוב יותר עבור כולם כאשר קוד המקור עבור מנהלי התקנים זמין.

היתרונות של מנהלי התקנים בקוד פתוח משקפים רבים מה היתרונות של תוכנת קוד פתוח בכללי.

  • שיתוף פעולה קל יותר בתוכנה: אנשים רבים יכולים לפתח תוכנה יחד כאשר אין חברה אחת המשמשת כשומרת הסף של קוד המקור.
  • תוכנה שאפשר לסמוך עליה: ללא גישה לקוד המקור, אתה לא באמת יודע מה תוכנית עושה.
  • פרטיות רבה יותר: זה נדיר שתוכנת קוד פתוח תעקוב אחר מה שאתה עושה מכיוון שקל למישהו להפיץ מחדש עותק נוסף של התוכנה כשהמעקב הוסר.
  • אורך חיים של תוכנה: כאשר חברה מאבדת עניין בתוכנית או במכשיר, היא לעתים קרובות מפסיקה להפיץ אותם. קוד מקור פתוח מאפשר לכל אחד אחר להמשיך ולהפוך את התוכנה לזמינה.

בלינוקס, כאשר מנהל ההתקן הוא קוד פתוח, יש סיכוי טוב יותר שהכל פשוט יעבוד. סביר להניח שהחומרה שלך תכיל פחות באגים.

לדוגמה, משתמשי לינוקס יכולים לצפות להנפשות שולחן עבודה חלקות יותר באמצעות גרפיקה משולבת אינטל מאשר גרפיקה של NVIDIA כרטיס, מכיוון שלמפתחי גרפיקה לינוקס אין גישה לפעולה הפנימית של שבב NVIDIA כדי לתקן את כל באגים. מוזרויות יכולות להופיע במקומות לא צפויים, כמו למשל בעת סגירת מחשב נייד כדי להרדים אותו. כתוצאה מכך, משתמשי לינוקס שרוצים חוויה חלקה יותר אך זקוקים גם לכרטיס גרפי חזק עשויים בסופו של דבר להעדיף את AMD, חברה שמספקת יותר דרייברים בקוד פתוח.

אם לינוקס הייתה בשימוש נרחב יותר במחשבים שולחניים, סביר להניח שתראה לחץ גדול יותר על חברות לשחרר דרייברים פתוחים. בלינוקס, קוד קוד פתוח מהווה יתרון תחרותי יותר, תכונה שמשתמשים רבים נותנים לה משקל בעת קבלת החלטות הרכישה. אבל כשמשתמשי לינוקס מייצגים אחוז כה זעום מכלל משתמשי המחשב, השאלה אם להפוך מנהל התקן לקוד פתוח כמעט ולא עולה. ב-Windows וב-macOS, מנהל התקן קוד פתוח לא יאושר.

קוד פתוח לעומת קנייני: באיזה כדאי להשתמש?

ברוב המחשבים, אין לך ברירה. ב-Windows וב-macOS, מנהלי ההתקן שלך הם קנייניים. ב-Chrome OS, בין אם מנהלי ההתקן שלך פתוחים או סגורים, הידע הזה ברובו לא ידוע ואינו רלוונטי לחוויה שלך.

אבל אם אתה משתמש בלינוקס, השאלה הזו חשובה. אלא אם כן אתה צריך את הכוח הנוסף שמנהל התקן קנייני יכול לספק, כגון למשחקים, חומרה עם מנהלי התקנים בקוד פתוח מספקת לעתים קרובות חוויה טובה יותר. ומנהלי התקנים כאלה מתאימים יותר לאתוס ולפונקציונליות הרחבים יותר שמבדילים בין לינוקס ממערכות הפעלה אחרות.